<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ש"נ</h1>
<h2>דף נד.</h2>
והמצוה הש"נ היא שהזהירנו שלא לבא על הזכור והוא אמרו יתעלה (ס"פ אח"מ) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בעצמו ואמר (תצא כ"ג) לא יהיה קדש מבני ישראל. וזה הוא הדרך האמתי שזה הלאו הנכפל לחזוק, לא שהוא אזהרה לנשכב, ושמאמרו לא תשכב נלמד האזהרה לשוכב ולנשכב. ובגמר סנהדרין (נ"ד:) התבאר דרבי ישמעאל הוא שישים לא יהיה קדש אזהרה לנשכב ולפיכך הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד חייב שתים על דעת רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכֵב ולפיכך הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד אצלו אינו חייב אלא אחת. ואמרו בטעם זה לא תשכַב ולא תשכֵב חדא היא. ואמנם בא לפי דעתו לא יהיה קדש לחזוק. כמו שאמר לא תנאף והוא אזהרה לאשת איש כמו שביארנו (מ' שמ"ז) ואחר כן אמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. וכגון זה הרבה כמו שביארנו בשורש התשיעי (עמ' קנ"ג—ח', ק"ס—ג'). והעובר על לאו זה חייב סקילה ואם לא ייסקל הרי הוא בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה.
